מ ב מ ב נכסים בע"מ נ' יחזקאל ואח'

פסק דין

הנתבעים היו הבעלים של בניין המצוי ברחוב האורנים באזור התעשייה הקלה באשדוד.

ביום 21/10/2002 נערך בין הנתבעים לבין התובעת חוזה מכר לפיו מכרו הנתבעים לתובעת שתי חנויות המצויות באותו בניין (חנויות 5, 6).

במבוא להסכם המכר הצהירו הנתבעים כי הממכר נקי מכל שיעבוד, חוב או זכות צד ג', למעט הערת אזהרה לטובת חברת אבו מאפיה בע"מ וצביקה רז, בגין חוב של כ – 400,000 ₪, עקב ביטול הסכם מכר.

הסכם המכר בין הצדדים כלל תנאי מתלה, לפיו ההסכם יכנס לתוקפו לאחר שהמוכרים ימציאו לרוכשת נסח מעודכן מלשכת רישום המקרקעין, לפיו הערת האזהרה הנ"ל בוטלה, והנכס משוחרר מכל משכנתא, שיעבוד, עיקול, הערת אזהרה או כל זכות של צד שלישי.

משלא הצליחו הנתבעים לבטל את רישום הערת האזהרה, חתמו הצדדים ביום 10/3/2003 על נספח להסכם המכר, לפיו הוסכם על קיום ההסכם ללא התנאי המתלה. במסגרת זו הוסכם כי במקום התמורה הנקובה בהסכם המקורי, אשר עמדה על סך של 1,000,000 ₪, תעמוד התמורה על הסכומים הבאים: סך של 400,000 ₪ אשר שולם עד לאותו מועד; סך של 400,000 ₪ אשר ישולם במועד חתימת הצדדים על הנספח להסכם המכר; סך של 127,000 ₪ אשר ישולם במועד ביטול הערת האזהרה.

כן הוסכם במסגרת הנספח שנחתם כי במידה והמוכרים לא יבטלו את הערת האזהרה הרשומה לטובת צביקה רז, עד ליום 18/6/2003, ישלמו המוכרים לקונה סך של 2,500 דולר ארה"ב עבור כל חודש, מאותו מועד ועד למועד בו תוסר הערת האזהרה.

כיוון שהנתבעים לא הצליחו לבטל את הערת האזהרה, דרשה התובעת מהנתבעים לשלם לה את הפיצוי המוסכם בסך של 2,500 דולר בגין כל חודש איחור עד לביטול רישום הערת האזהרה.

ביום 25/9/2003 נחתם בין הצדדים נספח נוסף להסכם המכר, לפיו נקבע כי הואיל והמוכרים לא הצליחו לבטל את הערת האזהרה הרשומה על הממכר לטובת חברת אבו מאפיה וצביקה רז, מוסכם בין הצדדים להפחית את התמורה עבור הממכר מסכום של 1,000,000 ₪ לסכום של 733,250 ₪.

בנספח האמור נקבע כי הוא מבטל כל נספח אשר נחתם בין הצדדים וכן נקבע כי בכל יתר סעיפי הסכם המכר מיום 21/10/2002, לא יחול שום שינוי.

אין בין הצדדים מחלוקת כי התובעת שילמה את מלוא התמורה המוסכמת.

גם לאחר חתימת הצדדים על הנספח מיום 25/9/2003, לא עלה בידי הנתבעים להעביר את הבעלות בממכר על שמה של התובעת, וזאת על רקע עיקולים שונים שהוטלו על זכויותיהם בממכר במסגרת הליכים שונים וכן על ידי רשויות מס שבח.

רק במהלך שנת 2009 הועברה הבעלות בממכר על שמה של התובעת.

התובעת טוענת כי היא זכאית לקבל את הפיצוי המוסכם, על סך של 2,500 דולר לכל חודש של איחור. לטענת התובעת, היא זכאית לפיצוי כאמור בגין למעלה מ – 39 חודשים של איחור. כמו כן התובעת טוענת כי היא זכאית לפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם המכר, על סך של 20,000 דולר.

הנתבעים טוענים, כי אומנם היה עיכוב בהעברת הזכויות בלשכת רישום המקרקעין על שם התובעת, אך עיכוב זה נעשה בהסכמת מנהל התובעת, אשר אמר לנתבעים כי אינו ממהר לרשום את הממכר על שם התובעת בלשכת רישום המקרקעין וכי לדבריו הוא לא נזקק למשכנתא.

עוד טוענים הנתבעים כי לתובעת לא נגרמו נזקים כלשהם כתוצאה מהמועד המאוחר בו נרשם הממכר על שמה ומנהל התובעת מעולם לא פנה אל מי מהנתבעים בטענה כי אי השלמת רישום הזכויות בממכר, פוגעת בתובעת.

הנתבעים טוענים כי עקב אי יכולתם לבטל את הערות האזהרה ואת העיקולים, הופחתה התמורה על פי חוזה המכר המקורי בסכום משמעותי.

לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי במסמכים שהוגשו ושקלתי את טענות באי כח הצדדים בסיכומיהם, החלטתי לקבל את התביעה בחלקה.

הנספח שנחתם ביום 25/9/2003, ביטל את חובת הנתבעים, לשלם סך של 2,500 דולר עבור כל חודש של איחור בביטול הערת האזהרה, אשר נקבעה בנספח מיום 10/3/2003. בסעיף 7 לנספח מיום 25/9/2003 נקבע כי נספח זה מבטל כל נספח אשר נחתם בין הצדדים קודם לכן, ועל כן, ביטל הנספח המאוחר את התשלום החודשי עבור כל חודש של איחור באי הסרת הערת האזהרה, עליו הוסכם בנספח מוקדם יותר.

במקביל, הוסכם בין הצדדים במסגרת הנספח מיום 25/9/2003, על הפחתה משמעותית של התמורה שנקבעה בהסכם המכר המקורי.